בג"צ 4400/98

תקציר

העותר מערער על מעצרם המנהלי בטענה ששופט הביקורת השיפוטית לא חקר את המודיעים שפרטיהם החסויים היוו את הבסיס לצו המעצר. בית המשפט העליון דחה את העתירה. בית המשפט קבע כי בעוד שעל השופט להעריך את מהימנות החומר שהוגש כחלק ממשקל הראיות, חקירה כזו לא צריכה להתנהל כדבר שבשגרה אלא רק במקרים חריגים לפי שיקול דעתו של השופט. בית המשפט מצא כי העותר לא סיפק עילה מספקת לשופט לערוך חקירה כזו במקרה זה וכי החומר שהוצג בפני השופט קביל כראיה. לפיכך, אי חקירת המודיעים לא הייתה פגם יסודי. לדברי בית המשפט, התרת כל ראיה המשמשת את המפקד הצבאי, לרבות חומר שאינו קביל בהליכים משפטיים רגילים, נחוצה לצורך ביקורת שיפוטית אפקטיבית על החלטות מעצר מנהלי. בית המשפט הדגיש את הפגיעה בחירויות הפרט במעצר מנהלי ודגל במודל רחב של ביקורת שיפוטית. עם זאת, היא הבהירה כי יש להתערב בשיקול הדעת של השופט שלא לחקור מודיעים רק על בסיס ראייתי חזק.