בג"צ 3107/19

תקציר

העותרות, חברות פרטיות המפעילות קווי אוטובוס במסגרת הסכמים עם משרד התחבורה, ערערו על החלטת מבקר המדינה לערוך ביקורת עליהן לפי סעיף 9(8) לחוק מבקר המדינה. החברות טענו כי הן אינן "נתמכות על ידי הממשלה" כמשמעותן בחוק, ולכן למבקר אין סמכות לבקר אותן. מבקר המדינה טען כי יש לראות בתשלומים שקיבלו החברות ממשרד התחבורה תמיכה, ובכך להצדיק את החלטתו. השופט א' שטיין הסכים עם החברות. הוא פירש את המונח "תמיכה" באופן ממוקד וצר, וקבע כי לא כל תשלום מאוצר המדינה מהווה תמיכה לצרכי החוק. הוא מצא כי התשלומים ששולמו לחברות היו תמורה או מחיר עבור השירות שהן נותנות, ולא תמיכה בפעילותן. לפיכך, החברות לא היו "גופים נתמכים" הכפופים לביקורת המדינה לפי סעיף 9(8). השופט שטיין הבחין בין שני סוגים של סובסידיות המשולמות לגופים פרטיים: סובסידיות המתמרצות פעילות כלכלית שלא הייתה קיימת אחרת, ותמיכות התומכות בגוף פרטי שפעילותו מביאה תועלת רבה לציבור, ונמצא בסכנת קריסה ללא הסבסוד. הוא קבע כי סוג הסבסוד הראשון אינו הופך את מקבל הסבסוד לגוף ציבורי, ואילו הסוג השני כן. השופט י' עמית והשופט ש' שוחט הסכימו עם מסקנה זו.