בש"פ 6235/11

תקציר

הערר מתייחס להחלטה לשחרר את המשיב, המואשם בעבירות מרמה נרחבות, למעצר בית בתנאים מגבילים. למשיב עבר של עבירות מרמה והוא ריצה בעבר עונשי מאסר ארוכים. בערעור נטען כי השחרור החלופי אינו שולל את המסוכנות הנשקפת מהמשיב וכי שגה בית משפט קמא בכך שלא הבחין די הצורך בין המשיב לבין בת זוגו מבחינת תפקידם בעבירות. המדינה טוענת כי המשיב הוא רמאי סדרתי ושחרורו יהווה סכנה לציבור. סנגורו של המשיב טוען כי ההחלטה על השחרור ותנאיו הייתה צריכה להתקבל על ידי אותו שופט וכי השחרור החלופי ראוי וצריך להיות מגביל אף פחות. השופט, לאחר עיון בתיק ובטיעוניו, מקבל חלקית את הערעור. השופט מציין את עברו הפלילי העשיר של המשיב ואת המסוכנות שהוא מהווה לציבור ומציין כי מעצרו עד תום ההליכים היה מוצדק בדרך כלל. למרות שהשופט מהסס, הערעור מתקבל בחלקו במובן זה שצו השחרור מבוטל ובית המשפט המחוזי יבחן מחדש את הצו. השופט מדגיש את הצורך בתסקיר מקיף על ענייני המשיב וממליץ כי כל חלופה לשחרור תהיה הדוקה ביותר. ההחלטה מתקבלת מבלי לפגוע בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בבואו להחליט אם לשחרר את המשיב לחלופה, ואם כן, מה יהיו תנאיה של חלופה זו.