סע"ש 1340-11-14

תקציר

פסק דין זה עוסק בעתירה של רב שכונה לשעבר המועסק על ידי המועצה הדתית רעננה, בדרישה לתשלומים שונים עם פרישתו, לרבות פיצויי פיטורים, פדיון ימי חופשה ומחלה שלא נוצלו ומענק בגין שנות שירות עודפות. התובע עבד במועצה הדתית קרוב ל-38 שנים, במהלכן לא נדרש למלא כרטיס נוכחות או לדווח על שעות עבודתו בשל אופי תפקידו כרב. המועצה גם לא ניהלה רישום של נוכחותו, למעט כמה שנים. השופט פסק לטובת התובע והורה למועצה הדתית לשלם לו 175,557 ש"ח עבור ימי מחלה שלא נוצלו, 27,541 ש"ח עבור ימי חופשה שלא נוצלו ו-51,269 ש"ח כמענק עבור שנות השירות העודפות שלו. סכומים אלה יותאמו להפרשי ריבית והצמדה ממועד פרישת התובע ועד למועד התשלום המלא. בנוסף, חויבה המועצה הדתית לשלם שכר טרחת עורך דין בסך 12,000 שקל בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. השופטת קיבלה את עמדת המדינה כי היא אינה אחראית שכן היא אינה המעסיקה, ועל כן נדחתה תביעת התובע נגד המדינה. החלטה זו עולה בקנה אחד עם פסיקה קודמת במקרה דומה, המחזקת את העיקרון לפיו שינויים רטרואקטיביים בתנאי ההעסקה אינם ניתנים לאכיפה, במיוחד לאחר פרישתו של עובד. השופטת הדגישה כי תפקידה של המדינה כרגולטור אינו יוצר יחסי עובד-מעביד עם הרבנים המועסקים במועצות הדתיות.