ת"א 8758-03-11

תקציר

בית המשפט מצא כי התובע, בנק שחדל לפעול בשנת 2008 והקצה את זכויותיו לתאגיד התובע, לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו כי הנתבע חייב לו סכום כסף גדול. רישומי הבנק שהוגשו כראיה לא נמצאו אמינים בשל אי עמידתו של הבנק בדרישות ניהול הרשומות הנדרשות בחוק. יתר על כן, התובע לא הצליח להמציא דוחות חשבונות לתקופה שקדמה לינואר 1998, דבר שערער את תביעתם. עם זאת, בית המשפט מצא כי מכתביו של הנתבע עצמו יכולים להיחשב כהודאה בחוב בסכום של 320,000 דולר. הבנק גם קיבל כספים ממימוש שעבוד על נכס ששועבד כבטוחה לחובות הנתבע. שווי הכספים שהתקבלו מהשעבוד עלה על סכום החוב בו הודה הנתבע. עם זאת, התובעת לא הצליחה להוכיח כי הכספים שהתקבלו מהשעבוד לא הוחלו על החוב שהודה. בנוסף, בית המשפט מצא כי חיובי הריבית על החוב היו גבוהים באופן בלתי סביר, שכן הבנק גבה את הריבית המקסימלית לתקופה ממושכת ללא הצדקה. הדבר הביא להגדלה בלתי סבירה של סך הפיצויים המבוקשים על ידי התובע. בסופו של דבר פסק השופט לטובת הנתבע, דחה את התביעה והורה לתובע לשאת בהוצאות המשפט של הנתבע, שנקבעו על סך של 15,000 ₪. החלטה זו חיזקה את הפסיקה הקודמת בבקשת הנתבע לדחות את התביעה בעילה של התיישנות.