ת"פ 40032/00

תקציר

פסק דין שניתן בשנת 2001 הרשיע נאשם ברצח וגזר עליו מאסר עולם. ערעור הוביל את בית המשפט העליון להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי בתל אביב בשנת 2004 לצורך השלמת עדויות וראיות. הראיה החדשה העיקרית הייתה תמלול מתוקן של שיחה בין הנאשם לעד, לירן אלביליה, שהפלילה את לירן כשותף לרצח. בית המשפט שמע גם עדויות נוספות וראה ראיות חדשות, כולל מידע מודיעיני והסכם עם מודיע. הראיות החדשות תמכו ברובן בטיעוני התביעה נגד הנאשם. ההגנה טענה כי יש לראות בלירן עד מדינה, אך בית המשפט דחה רעיון זה וציין כי לא הובטחו ללירן טובות הנאה כלשהן וכי אמונותיו הסובייקטיביות אינן הופכות אותו לעד מדינה. הראיות הנוספות לא שינו את פסק הדין המקורי. גם מעמדו של לירן כעד מדינה לא נפגע. בית המשפט הגיע למסקנה כי מילא את חובתו לבחון האם הראיות החדשות מצדיקות שינוי בפסק הדין המקורי וקבע כי לא. הן דעת הרוב, שנכתבה על ידי השופט טימן ואליה הצטרף השופט סוקולוב, והן חוות דעת מוסכמת של השופט שלם, הסכימו כי פסק הדין המקורי צריך לעמוד על כנו.