ע"ע 450/08

תקציר

פסק הדין במקרה זה סובב סביב ערעור בעניין פיצויי פיטורים והטבות תעסוקה אחרות. המערערת, סולל בונה, ערערה על החלטת בית הדין האזורי, שקבע כי עליהם לשלם פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת לעובדיהם, המשיבים. העובדים, תושבי רצועת עזה, לא יכלו לעבוד במהלך הסגר שהוטל על הרצועה, ובעקבות זאת תבעו פיצויי פיטורים. בית הדין האזורי פסק לטובת העובדים, אך בית הדין לערעורים ביטל החלטה זו. פסק הדין של בית הדין לערעורים התמקד בפסקי דין קודמים במקרים דומים, וקבע כי כאשר מניעה אובייקטיבית, כגון סגר, מונעת מעובדים לעבוד, אין להטיל על המעסיק אחריות או לחייב בפיצויי פיטורים. בית הדין התייחס למקרים קודמים כגון פרשת רוחמי, פרשת פרג', פרשת נזאל ופרשת טאהר, אשר קבעו תקדים לנסיבות בהן עובדים נעדרו מעבודתם בשל סגרים או אילוצים חיצוניים. השיקול המרכזי הוא האם המעסיק תרם להיעדרות העובדים, באופן אקטיבי או פסיבי. אם המעסיק עשה כל שביכולתו כדי לאפשר לעובדיו לעבוד, והיעדרות העובדים נובעת מאילוצים חיצוניים אובייקטיביים, המעסיק אינו מחויב לשלם פיצויי פיטורים. במקרה הנוכחי אישר בית הדין לערעורים את קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי כי סולל בונה שמרה על מניעה אובייקטיבית לעבודת העובדים, ועשתה כל שניתן על מנת לאפשר את חזרתם. בית הדין מצא כי יוזמת המעסיק לא תרמה להיעדרות העובדים, וההיעדרות נבעה מאילוצים חיצוניים בלבד. לפיכך, המעסיק לא היה חייב בתשלום פיצויי פיטורים. עם זאת, בית המשפט קיבל חלקית את הערעור וביטל את פסק דינו של בית הדין האזורי בעניין פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. יתר פסקי הדין של בית הדין האזורי, בעניין הפרשי פדיון חופשות, הפרשי דמי הבראה ודמי חגים, וכן נפסקו הוצאות ואגרות. לפיכך, פסק הדין דחה את תביעת העובדים לפיצויי פיטורים, אך אישר את תביעותיהם להטבות אחרות. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם.