ה"פ 1404/90

תקציר

החלטת בית המשפט בבקשת המועצה המקומית לביטול פסק בוררות בסכסוך עם קיבוץ היא שהבקשה נדחית ופסק הבוררות מתקבל. המחלוקת בין המועצה לקיבוץ נוגעת לאיכות השפכים המוזרמים משטח המועצה למכון הטיהור של הקיבוץ, דבר שהביא להצטברות בוצה רעילה שהיה צורך לייבש ולפנות, מה שמנע מהקיבוץ להשתמש במים ובבוצה לצרכים חקלאיים. הבורר קבע כי המועצה אחראית לסילוק הבוצה, החלטה שהמועצה מבקשת לבטל. בית המשפט קובע כי לבורר הייתה סמכות לפסוק בנושא ולא חרג מסמכויותיו שכן פינוי הבוצה היה תוצאה ישירה של המחלוקת על איכות המים המוזרמים והיה חלק מהסכם הבוררות. בית המשפט דוחה גם את טענות המועצה כי לא ניתנה לה הזדמנות נאותה להציג את טענותיה וכי פסק הבוררות ניתן מחוץ למגבלת הזמן שנקבעה, ומציין כי המועצה הסכימה להליכי הבוררות ולא התנגדה לניהול הבוררות או לעיכוב במתן פסק הבוררות. זאת ועוד, בית המשפט אינו מוצא כל הצדקה לטענת המועצה כי הבורר היה במצב של ניגוד עניינים, שכן הבורר נבחר על ידי שני הצדדים בשל מומחיותו בנושא, והיכרותו עם אחד מחברי הקיבוץ אינה מהווה ניגוד עניינים. לבסוף מציין בית המשפט כי בקשת המועצה לקזז את פסק הבוררות התעכבה שלא לצורך, שכן היא הוגשה 13 שנים לאחר מתן פסק הבוררות, ובמהלך תקופה זו המועצה אף מילאה אחר פסק הבוררות באמצעות פינוי הבוצה.