עת"מ 29085-09-17

תקציר

העותרת ביקשה לתקן את התנאים במכרז פומבי שפרסמה משכ"ל לאספקה ותחזוקה של מתקנים שונים. באופן ספציפי, ביקשה העותרת להסיר את הדרישה מהמשתתפים בהמצאת רישיון עסק או תעודת פטור מהרשות המקומית. בעתירה נטען כי הדרישה אינה ראויה, פוגעת בשוויון ומנוגדת לחוקי רישוי עסקים. לטענת העותר, על משכל להחליט האם נדרש רישיון עסק ולא להותירו לשיקול דעתן של הרשויות המקומיות. בנוסף, טען העותר, כי המשיבים מפעילים מסגרייות ומתפרות, דבר המחייב רישיון עסק. מספר משיבים טענו כי יש לדחות את העתירה בשל חוסר תום הלב וחוסר השפיות של העותר. הם הצביעו על כך שהעותרת הסתמכה בעבר על אישורים מרשויות מקומיות לפיהם העסק שלהן אינו טעון רישיון ואף זכה במכרזים על בסיס זה. זאת ועוד, תיארו משיבים אלה את פעילותה העסקית של העותרת כהרכבת סככות באמצעות מתכות ויריעות הצללה, אשר אינן נופלות תחת הקטגוריות הטעונות רישיון עסק. בית המשפט הסכים כי התנהלותו של העותר מעידה על חוסר תום לב והתנהגות בלתי ראויה, תוך יצירת מניעים והשתקה. טענותיה הסותרות של העותרת במכרזים שונים בנוגע לרישיונות עסק לא היו קבילות. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי טענותיו המהותיות של העותר חסרות שחר. הרשויות המקומיות היו אחראיות להחליט אם נדרש רישיון עסק על סמך הנסיבות העובדתיות הספציפיות. במקרה דנן, היה זה סביר לכאורה שהרשויות יגיעו למסקנה כי עסקיהם של המשיבים אינם טעונים רישיון. בית המשפט הדגיש כי תפקידו של משק לא היה לעקוף את החלטות הרשויות המקומיות או לשמש כגוף חוקר. תנאי הסף במכרז היו כדין והותירו את סיווג העסקים בידי הרשויות המקומיות. מאחר שהעותר הפיק תועלת כלכלית מטענות סותרות בעבר, העתירה נדחתה. כן חויב העותר לשלם לכל אחד מהמשיבים 30,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.