רע"א 527/14

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לסכסוך רכושי בין שני צדדים, שניהם בעלי חלק משמעותי בבית משותף בירושלים. ליבת המחלוקת סובבת סביב בקשה שהגישו המשיבים להיתר בנייה לתוספות בנייה לנכס, לה התנגדו המבקשים מכמה טעמים. תחילה פנו המבקשים למפקח על רישום המקרקעין במשרד המשפטים, בבקשה למנוע מהמשיבים לבצע עבודות בנייה או הריסה כלשהן ללא הסכמתם. עם זאת, דחה המפקח את תביעתם, וטען כי המשיבים קיבלו את ההסכמה הנדרשת מבעלי דירות אחרים בבית המשותף, כנדרש בחוק. לאחר מכן ערערו המבקשים על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בירושלים, שפסק אף הוא נגדם, ואישר את פסק דינו של המפקח. המבקשים ניסו דרך סופית על ידי הגשת בקשה לחופשה כדי לערער לבית משפט גבוה יותר. בבקשה נטען כי הערכאות הנמוכות טעו בפרשנותן לחוק בכל הנוגע לעיתוי קבלת הסכמת בעלי הדירות. כן ערערו על קבלת טענת המשיבים על ידי בית המשפט כי המבקשים היו מודעים להסכמת הבעלים הקודמים להרחבה, נקודה קריטית ביחס לחלקת משנה 8. בנוסף, העלו המבקשים שאלות בדבר מהימנות עדויות העדים והקביעות העובדתיות של בית המשפט המחוזי. לאחר שיקול דעת מעמיק החליט השופט לדחות את בקשת רשות הערעור. בפסק הדין הודגש כי אין שאלות עקרוניות או עיוות דין המצדיקות התערבות נוספת בתיק. השופטת הסכימה עם קביעות הערכאות הנמוכות יותר בסוגיית ההסכמה, וכן עם ידיעת המבקשים על הסכמת הבעלים הקודמים בנוגע לחלקת משנה 8. כמו כן אושרה קביעת מהימנות העדים והעניינים העובדתיים, בהיותה נחלתו של בית המשפט המחוזי. לבסוף, השופט ציין כי כל הטענות נגד רשויות התכנון אינן רלוונטיות להליך הנוכחי. משכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, מה שהביא את התיק לסיומו מבלי שנפסקו הוצאות למי מהצדדים.