ע"א 2070/16

תקציר

בסכסוך ארוך שנים על פינוי המבקשים – בני משפחה שבבעלותם חלקת אדמה מסוימת בכפר עין מאהל – מקרקע זו, הגישו המבקשים תביעות רבות נגד המשיבים. המבקשים מבקשים להישאר במקרקעין, שלטענתם הוענקו להם באמצעות הסכם חליפין שנעשה עם פקחים מטעם המשיבים באמצע שנות השמונים. לחילופין הם טוענים שיש להם רישיון משתמע לתפוס את הקרקע. המשיבים מבקשים לפנות את המבקשים. פסק דין קודם נתן תוקף לפסק דין מוסכם המעכב את הפינוי עד להכרעה בבעלות על הקרקע, וקבע את התנאים לשתי התוצאות. בהמשך פסק בית המשפט המחוזי בנצרת נגד המבקשים, ולא מצא כל ראיה להסכם או לרישיון מכללא, מה שגרם למבקשים לערער לבית משפט גבוה יותר ובמקביל להגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. לטענת המבקשים, דחיית בקשת השהייה תגרום להם נזק כלכלי ניכר, שכן הקרקע היא מרכזית לפרנסתם. המשיבים טוענים מנגד כי טענות המבקשים הן כלליות ובלתי מבוססות, וכי ניתן לפצות כספית על כל נזק. בית המשפט דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע, בנימוק שעל המבקשים לעמוד בשני תנאים: לערעור סיכויי הצלחה גבוהים, ומאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים. בעוד טענות המבקשים להפסד כלכלי פוטנציאלי מוכרות, בית המשפט מציין כי הקרקע משמשת לחקלאות, וכל נזק צפוי להיות בר פיצוי. זאת ועוד, בית המשפט סמוך ובטוח כי המשיבים, בהיותם גופים ציבוריים, יקיימו כל פסק דין בערעור ולא יעבירו את המקרקעין לצדדים שלישיים. משמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים, ומבלי להתייחס לסיכויי הצלחת הערר, הבקשה נדחית, וצו הפינוי הקודם עומד בעינו.