פש"ר 8471-04-09

תקציר

המשיבה טוענת כי הבקשה שהגיש נאמן פשיטת הרגל לביטול ההענקות שהעמיד לה החייב אינה חוקית, שכן הבקשה למתן הוראות אינה הליך מתאים לבחינת טענות הנאמן, ודינה להידחות בשל השיהוי בהגשה. המשיבה מדגישה כי היא נשאה אך ורק בהוצאות בית המגורים, לרבות תשלומי משכנתא, מיסים והוצאות אחזקה, וחתימת החייב על מסמכיה המשפטיים נבעה מרדיפתו על ידי נושים. כמו כן, רכישת בית המגורים ואישור הסכם הגירושין קדמו לפשיטת הרגל של החייב, ולחייב היו פנקסי שיקים וחשבון טלפון נייד על שמו באמצעות כתובת בית המגורים. עוד טוענת המשיבה כי החייבת מעולם לא רכשה את בית המגורים, והעובדה ששמה רשום כבעלים יחיד, יחד עם התשלום המתמיד של המשכנתא, מוכיחה זאת. הנאמן, הנושא בנטל ההוכחה, לא הוכיח די הצורך כי החייב העניק מענקים כלשהם למשיב, במיוחד בהתחשב בכך שמכירת הדירה הקודמת שבבעלות בני הזוג התחלקה שווה בשווה, והמשיבה רכשה את הדירה החדשה מכספה שלה. יתר על כן, הסכם הגירושין שיקף את רצונם האמיתי של בני הזוג להפריד את נכסיהם, והימנעותו של החייב מלתבוע זכויות כלשהן בבית המגורים בהסכם או לאחר אישורו מעידה על ויתור כדין שלו על זכויות כלשהן בנכס. לפיכך, בקשת הנאמן נדחית, והנאמן נדרש לשלם למשיב הוצאות בסך 5,000 ₪.