מ"ת 39119-04-17

תקציר

הכרעת הדין דנה במידת האחריות של שני המשיבים לעבירה של החזקת נשק שלא כדין. מהראיות עולה כי שני המשיבים היו במערכת יחסים חברית והיו יחד ביום האירוע. האקדח המדובר נמצא על אופנוע בבעלות המשיב השני, עליו רכב המשיב הראשון בעת תפיסתו. בעוד שהבעלות על האופנוע והאקדח עצמו ברורה, סלע המחלוקת המרכזי נסוב סביב השאלה האם המשיבים היו מודעים להימצאותו של האקדח והאם קשרו קשר יחד. קיימות ראיות משכנעות המצביעות על כך שהמשיבים היו מודעים לאקדח ופעלו בתיאום. בכלל זה, הודעות שנשלחו מהמשיב השני לראשון, המזהירות אותו שלא להגיע למקום בשל נוכחות המשטרה, וכן מחוות המציינות זאת. התנהגותו של המשיב הראשון עם הגעתו למקום, ניסיון הבריחה שלו והסבריו הבלתי עקביים לכך, מחזקים אף הם את המסקנה כי ידע על האקדח. בינתיים מימש המשיב השני את זכות השתיקה, ולא סיפק כל הסבר למעשיו. הראיות הנסיבתיות שהוצגו נגד שני המשיבים חזקות, ומעבירות את הנטל עליהן לספק הסבר להימצאות האקדח. עם זאת, בית המשפט מכיר בכמה חולשות בתיק נגד המשיב הראשון, ובהן סתירות בתיאורי האירוע של השוטרים. עם זאת, פערים אלה אינם עולים על מכלול הראיות הנסיבתיות, דבר היוצר סבירות סבירה להרשעה עבור שני המשיבים. לסיכום, בית המשפט מוצא די ראיות לכאורה, אם כי עם חולשות מסוימות, כדי לתמוך בהמשך העמדתו לדין של המשיב הראשון. לגבי המשיב השני, בית המשפט מוצא כי קיימות ראיות רבות לכאורה. משכך, קובע בית המשפט כי שני המשיבים יעמדו לדין בגין האישומים נגדם. פסק דין זה מבוסס על בחינת הראיות שהוצגו ואינו קובע מראש את תוצאת ההליך העיקרי.