ע"א 457/89

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעת מזונות וצו עיכוב יציאה מן הארץ שהוצא לאחר מכן כנגד הבעל-חייב. הוא פנה ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה להסיר את הצו כדי שיוכל לנסוע לחו"ל, והציע ששני חברים ישמשו כערבים בזמן היעדרותו. המשרד הסכים, אך הערבים הכחישו שאי פעם חתמו על מסמכים כלשהם או הסכימו לתנאים. ראש לשכת ההוצאה לפועל לא הצליח להביא כל ראיה בכתב לערבות והודה כי נוהגו הרגיל אינו מספק בעניין זה. הסוגיה שעמדה על הפרק הייתה האם ערבות, כמשמעותה בסעיף 14(ג) לחוק ההוצאה לפועל, היא "ערובה בצו רשות" לפי סעיף 3 לחוק הערבות, ואם כן, האם אכן נוצרה ערבות כזו במקרה זה. בית המשפט העליון קבע כי ערבות הנובעת מהחלטה של ראש לשכת ההוצאה לפועל היא ערבות "על פי צו רשות". עם זאת, ערבות כזו דורשת מכתב ערבות בכתב, אשר לא הוצג במקרה זה. בשל ניהול לקוי של ההליך, הורה בית המשפט כי התיק יידון מחדש בלשכת ההוצאה לפועל כדי לחקור את המצהירים על תצהיריהם, והשאיר את ההחלטה לראש הלשכה הנוכחי. לבסוף, קבע בית המשפט כי למשרד יש סמכות לבחון ולבטל את הצווים שלו עצמו בנסיבות מיוחדות, שעשויות לחול במקרה זה. בכך התקבל הערעור, פסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל, והתיק הוחזר ללשכת ההוצאה לפועל לדיון נוסף כאשר המשיבים נושאים בהוצאות המערערים בסך 8,000 ₪.