ת"א 22629-07-18

תקציר

פסק הדין דן בתוקפה של מתנה של דירה מאישה, אסתר, לאחייניתה, דליה. אסתר ובעלה, ג'ורג'יו, היו בעלי הדירה. יחסיהם של אסתר וג'ורג'יו התדרדרו, ואסתר חזרה ארצה. דליה אירחה את אסתר ושיפצה עבורה את הדירה. אסתר הייתה אסירת תודה והחליטה להעניק את הדירה לדליה במתנה עוד בימי חייה, בתנאי שאסתר תוכל לגור בדירה עד סוף ימיה, או לקבל את שכר הדירה אם תבחר להשכיר אותה. אסתר ודליה חתמו על הסכם מתנה וייפוי כוח בלתי חוזר, בשם אסתר וג'ורג'יו. ג'ורג'יו העניק לאסתר בעבר ייפוי כוח ספציפי הנוגע לדירה, המאפשר לה לנקוט בכל פעולה כולל מכירתה. על בית המשפט להחליט האם המתנה תקפה, בהתחשב בטענותיהם של אסתר וג'ורג'יו כי רצו לחזור בהם מהמתנה. בפסק הדין צוין כי סעיפים 5(ב) ו-5(ג) לחוק המתנה מאפשרים לנותן לחזור בו ממתנה רק אם המקבל לא שינה את מעמדו בהתאם למתנה, ואם חלה התנהגות מחפירה מצד המקבל או הרעה משמעותית במצבו הכלכלי של הנותן. אלה אינם חלים במקרה זה. אסתר ודליה אישרו שתיהן כי הבינו את הסכם המתנה, שכלל סעיף הקובע כי המתנה אינה ניתנת לביטול. בנוסף, ייפוי הכוח עליו חתם ג'ורג'יו אישר את מעשיה של אסתר, וטענתו כי לא היה מודע למתנה ולא הסכים לה אינה מתיישבת עם חומר הראיות. בית המשפט לא מצא כל ראיה להתנהגות מחפירה של דליה כלפי התובעים, ולא חלה הרעה משמעותית במצבם הכלכלי. הסכם המתנה היה אפוא תקף, ובקשת התובעים לבטל את המתנה נדחתה. כמו כן, חויבו התובעים לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 50,000 ₪.