ת"א 13292-11-11

תקציר

במקרה של כפר יעקב בע"מ נ' דניה סיבוס בע"מ, ביקשה התובעת, כפר יעקב (המיוצגת על ידי הנאמן לביצוע הסדר נושים), צו מניעה זמני שימנע מדניה סיבוס לממש ערבות בנקאית בסך 1,777,100 ₪. כפר יעקב ביקשה גם לבטל את יתרת הערבות הבנקאית בסך 631,620 שקל. המחלוקת התעוררה בעקבות הסכם קבלנות משנה בין הצדדים לסלילת קטע מכביש 431, כאשר כפר יעקב משמש כקבלן משנה של דניה סיבוס, הקבלן הראשי. כפר יעקב טענה כי סיימה את עבודתה ודרשה תשלום מדניה סיבוס, שלא התקבל. כפר יעקב, שהופתעה מבקשתה של דניה סיבוס לחלט חלק מהערבות הבנקאית שנתיים לאחר מכן, טענה כי דניה סיבוס חייבת להם כספים משמעותיים, מה שהופך את התנהגותה של האחרונה למרמה או עולה כדי "נסיבות מיוחדות". עם זאת, דניה סיבוס טענה כי טענות כפר יעקב נגעו להסכם הבסיסי ולהסדר החשבון הסופי, וטענה כי "דו"ח המסירה הסופי" אינו קשור להשלמת העבודה בפועל. לאחר ששקל את הבקשות שהוגשו וחקר את המצהירים, הגיע בית המשפט למסקנה כי כפר יעקב לא הקימה זכות לכאורה להצדיק סעד זמני. היבטים מסוימים בהתנהלותה של דניה סיבוס לא היו ברורים, ובית המשפט התקשה לקבל את העובדה שהתרחשה הונאה. יתר על כן, אופיין התמוה של הנסיבות לא עלה לדרגת "נסיבות מיוחדות". לפיכך, הבקשה לצו מניעה זמני נדחתה, והצו הארעי הקיים הוסר. בית המשפט הורה לשלם הוצאות בסך 15,000 ₪ בהתאם לפסק הדין.