בג"צ 6125/18

תקציר

העותר, המייצג את עצמו, מערער על סמכותה של הוועדה לאלימות במשפחה בשירות בתי הסוהר, וטוען כי המרכז לבריאות הנפש הוא גוף מתאים יותר להערכת מסוכנותם של אסירים. לטענתם, הוועדה לאלימות במשפחה מסתמכת אך ורק על מסמכים כתובים ונעדרת התרשמות בלתי אמצעית מהאסיר, וטוענת כי המרכז לבריאות הנפש הוא גוף מקצועי יותר. עם זאת, בית המשפט דוחה את העתירה ומסביר כי שירות בתי הסוהר והוועדה לאלימות במשפחה הם גופים נפרדים בעלי תפקידים שונים. הראשון עוסק בבעיות נפשיות ובעברייני מין, ואילו האחרון עוסק באופן ספציפי במקרים של אלימות במשפחה ועבירות מין נגד בני משפחה. כל גוף מספק המלצות מקצועיות בתחומו, ומסקנותיו עשויות להיות שונות. בית המשפט מדגיש כי תפקידו של המרכז לבריאות הנפש מוגבל לשמו, ומשכך אין מקום לטענת העותר להערכה מקיפה של גוף זה. כמו כן, בית המשפט מבהיר כי נהלי הוועדה לאלימות במשפחה מוסדרים וכי לאסירים יש זכות לטעון את טענותיהם בפני הוועדה בכתב. עוד צוין בפסק הדין כי טענות העותר נעדרות בסיס משפטי ואינן מצדיקות התערבות שיפוטית. אשר על כן, העתירה נדחית, והעותרים חופשיים להעלות את טענותיהם באופן מבוסס יותר אם יבחרו לעשות כן.