ת"א 2401/01

תקציר

בתביעת בעלות במקרקעין שהוגשה על ידי התובעת, קבעה השופטת גרסטל כי נטל ההוכחה מוטל על התובעת להוכיח כי הסכם כלשהו לפיצויה במקרקעין נכרת עם הנתבעים. השופט הגיע למסקנה כי התובע לא עמד בנטל שכנוע זה. השופט מצא כי הראיות שהוצגו מציירות תמונה שונה מטענות התובע. לדברי השופטת, נראה כי התובעת שוכנעה לקבל פיצוי כספי מלא, ואישרה כי אין לה תביעות נוספות על הקרקעות המופקעות. השופטת סברה כי סביר יותר שכל ההסכמים לפיצוי מקרקעין מתייחסים לאחותה של התובעת ולא לתובעת עצמה. עוד ציינה השופטת כי בעלה וחמיה של התובעת ניהלו את המשא ומתן וניהלו את הליך הפיצוי, וכי הם, יחד עם בני משפחה נוספים, מודעים היטב להליך הפיצוי ולאופן שבו ניתן לעמוד על זכויותיהם. השופט מצא כי סביר כי הוצגה למשפחה קרקע שיועדה לאחותה של התובעת, וכי כל "פלישה" של התובעת לנכס התרחשה לאחר שנת 1959, דבר המצביע על כך שטענות בדבר זכויות או התיישנות אינן מבוססות. בסופו של דבר קבעה השופטת כי התובעת לא הצליחה להוכיח את בעלותה במקרקעין ולכן יש לדחות את התביעה. השופט לא הורה על הוצאות והותיר צו איסור פרסום על התיק. התיק לא היה אמור להישלח לארכיון, אלא להישמר מנהלית לדיון נוסף על ידי בית המשפט.