עמ"ש 39007-02-17

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על פסק דין קודם שעסק בירושת חווה חקלאית. המערערים טענו כי יש לבטל את צו קיום הצוואה ולחלק את המשק בין היורשים על פי דין, שכן למנוח אין זכויות במשק. עם זאת, בית המשפט מצא כי המערערים לא ערערו על צו קיום הצוואה קודם לכן וכעת הם מנועים מלעשות כן. בנוסף, קבע בית המשפט כי למנוחה היו זכויות במשק כפי שנקבעו בצוואת הוריה והוכרו על ידי הרשויות הרלוונטיות. השאלה העיקרית הייתה האם יש לפרש את סעיף 114 לחוק הירושה, העוסק בירושת משקים חקלאיים, כך שיאפשר להעביר את המשק בירושה אך ורק באמצעות צוואה, למרות הסכם משולש הקובע אחרת. בית המשפט הגיע למסקנה כי המונח "יורש" בסעיף 114 מתייחס ליורשים על פי צוואה כאשר קיימת צוואה, ולכן הסעיף אינו ישים כאשר יש יורש יחיד הרשום בצוואה. מאחר שהמנוחה ערכה צוואה המורישה את המשק ליורש יחיד, כיבד בית המשפט את רצונה ודחה את טענות המערערים. כמו כן, דחה בית המשפט את טענות המערערים בדבר הכללת מכסת ביצים בשווי המשק לצרכי פיצוי ופיצוי כספי בגין השקעות שבוצעו במשק. בית המשפט קבע כי טענות אלה מיותרות שכן המערערים אינם נחשבים ליורשים על פי דין. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות, כאשר המערערים שילמו למשיבים שכר טרחה בסך 15,000 ₪. פסק הדין התקבל פה אחד, והערעור נדחה במלואו.