ה"פ 8993-02-17

תקציר

התיק נסוב סביב הזכויות הקנייניות בדירה שירש המבקש מאמו המנוחה, שהייתה חברה בקיבוץ המשיב. השאלה המהותית היא קביעת המועד שבו נקבעה זכותו של המבקש לשייך את הדירה או לקבל את שוויה הכספי, שכן היא משפיעה במישרין על זכויות הירושה שלו. המבקש טען כי המועד הרלוונטי הוא 1.2.99, כפי שמצוין בחוברת אורח החיים של הקיבוץ, ואילו הקיבוץ טען כי מדובר ב-5 בדצמבר 2001, המועד בו הצביעה האסיפה הכללית לאשר את השינוי ולהקצות דירות. השופט ניתח בהרחבה את הראיות והעדויות, והגיע למסקנה כי המועד הקובע לביסוס זכויות קנייניות הוא אכן 5 בדצמבר 2001. מאחר שאמו של המבקש נפטרה באוקטובר 2000, היא לא הייתה זכאית לזכויות קנייניות בדירה. עם זאת, השופט קבע כי המבקש זכאי לקבל תשלום עבור פדיון חלקה בדיור כאמור בחוברת אורח החיים ועל פי החלטת הקיבוץ. זכות זו נבעה מכך שאמו של המבקש נפטרה לאחר אישור מסמך העקרונות, אך לפני ההצבעה המכרעת. בנוסף, קבעה השופטת כי תביעתו של המבקש אינה חוסה תחת חוק ההתיישנות, שכן המבקש עשה מאמצים לברר את זכויותיו והקיבוץ לא נתן תשובה ברורה עד אוקטובר 2016. עם זאת, השופט לא פסק הוצאות לאף אחד מהצדדים, בהתחשב בנסיבות המקרה. פסק הדין, שניתן ביום 24.11.2020, דחה למעשה את תביעתו של המבקש, תוך בירור זכויותיו וזכויותיהם של יורשים אחרים במצבים דומים.