ה"פ 46476-12-11

תקציר

העותרת מבקשת להיות מוכרת כבעלת זכויות חכירה בדירה שהייתה בעבר בבעלות בעלה המנוח, משה ינעני, ואשתו הראשונה, רבקה. הדירה נרכשה בשנת 1959, כאשר הזכויות בנכס רשומות על שם המוכר. לאחר גירושיהם בשנת 1973, המשיך משה להתגורר בדירה עם אשתו השנייה, רות, עד מותו בשנת 2005. רות התגוררה בדירה עד פטירתה בשנת 2013, וכעת מבקש העותר, יורש של רות, לרשת את הנכס. עם זאת, אחיה ואחיותיה של רבקה, שירשו את חלקה בדירה לאחר מותה בשנת 1977, טוענים לבעלות משותפת בנכס. לטענתם, לא היה הסכם גירושין שהעביר את זכויותיה של רבקה למשה, ולכן הם זכאים למחצית מזכויות הדירה. העותר, לעומת זאת, טוען כי הסכם כזה אכן היה קיים, והעביר את חלקה של רבקה למשה תמורת סכום כסף. השופטת מגיעה למסקנה כי העותרת לא עמדה בנטל ההוכחה להוכיח קיומו של הסכם גירושין, שכן ראיותיה מבוססות על עדות שמיעה וגוברות על עדותו של אחיה של רבקה. יתר על כן, היעדר מסמכים רלוונטיים בתיק הנכס תומך במסקנה כי הסכם כזה מעולם לא היה רשמי. לפיכך, השופט קובע כי העותר זכאי להירשם כבעלים של מחצית מזכויות הדירה, ואילו אחיה של רבקה זכאים למחצית השנייה. כל צד אחראי לשכר טרחתו, ופסק הדין ייושם בהתאם לנוהלי הרשויות הרלוונטיות.