עת"מ 39428-08-21

תקציר

בית המשפט פסק לטובת העותרים, שאינם הבעלים של הנכס הנדון אך חויבו בארנונה. השופט קבע כי טענת העותרים כי הנכס אינו בבעלותם תקפה. טענות העירייה כי יש לחייב את העותרים במסים בשל תביעות העבר שלהם על הנכס לא היו ברורות ולא עקביות, ולכן לא ניתן היה לקבלן. זאת ועוד, השופט קבע כי העירייה לא הביאה ראיות מספיקות לכך שפתחה בהליכי גבייה מנהליים בתוך זמן סביר – תנאי הכרחי לחיוב העותרים בארנונה. לפיכך החליטה השופטת כי חוב הארנונה שנצבר יבוטל והעותרים לא יחויבו בעתיד בארנונה. כמו כן הורה השופט לעירייה לשאת בהוצאות העותרים ובשכר טרחת עורכי דין, בסך 20 אלף שקל. השופט התייחס גם לטענות וטיעונים נוספים. הם כוללים את בקשת העותרים למחוק את המשיבים, שאושרה; הטענה לשיהוי בהגשת העתירה, שנדחתה; טענת חוסר הניקיון מצד העותרים, שהשופט לא יכול היה לקבלה; הטענה כי פרטי הנכס לא היו ידועים לעותרים, שהשופט מצא כי אין לה בסיס; תקופת ההתיישנות ותביעות השיהוי, שהשופט מצא כי אינן תקפות; וחזקת התקינות המינהלית, שגם אותה קבע השופט לא היטיבה עם העירייה במקרה זה. לבסוף, עמדה השופטת על סמכות השיפוט המהותית בעתירה ועל הטענה כי המשיבים מתייחסים לנכס כאל תפוס בעלים, שתיהן נמצאו לטובת העותרים.