רע"א 8209/22

תקציר

בית המשפט התייחס לבקשה לפסול מומחה רפואי שמונה בתיק, תוך שימת דגש על התנאים המחמירים בהם יכולה להתקיים פסילה כזו, קרי במקרים של עיוות דין או חוסר תום לב מובהק מצד המומחה. במקרה זה, הבקשה הוגשה במועד, אך נעדרה עילה מספקת לערער על תקינותו המקצועית של המומחה או להצביע על ניגוד עניינים. פסק הדין דן במורכבויות המובנות ובהטיות האפשריות במינוי מומחים מטעם בית המשפט בתיקי רשלנות רפואית, מתוך הכרה בהשפעתם המשמעותית על התוצאות. צוינו חששות כגון משוא פנים בשל השתייכות למוסדות רפואיים, חוסר רצון לערער על מומחים עמיתים והאפשרות שבית המשפט יסתמך יתר על המידה על חוות דעת של מומחה. עם זאת, בית המשפט סבר כי מינויים כאלה יכולים להועיל במתן בהירות וצדק כאשר נדרש סיוע מקצועי ללא משוא פנים. טענת המבקש, לפיה לא קיים מומחה נוירוכירורגי בלתי משוחד מלבד מומחה מטעמם, נדחתה כנוקשה ומופרכת. חשש קודם בדבר תביעה קודמת לכאורה נגד המומחה הממונה, פרופ' אומנסקי, בגין רשלנות, הובהר כחסר בסיס לאחר עיון במסמכים קשורים. בנוסף, הצגה חלקית של חוות דעת במקרים אחרים, שמטרתה להוכיח ניגוד עניינים, לא נמצאה מספקת ללא ראיות קונטקסטואליות מקיפות. חובתו של המומחה לדווח על כל הטיה פוטנציאלית חזרה על עצמה, ודחקה בתקשורת כדי להבטיח יושרה פרוצדורלית. בסופו של דבר, הבקשה לפסילת המומחה נדחתה, כאשר בית המשפט בחר שלא להטיל הוצאות בשל היעדר צורך בתגובה מהצד שכנגד. ההחלטה מדגישה את הקושי לדון מחדש בעניינים אלה ללא ראיות חדשות ומהותיות.