בג"צ 4916/04

תקציר

הסוגיה במקרה זה סובבת סביב סירובו של מינהל מרשם האוכלוסין בישראל לרשום נישואי אזרחים ישראלים לאזרחים זרים המתגוררים בישראל, שנערכו באמצעות ייפוי כוח באל סלבדור, בהיעדר בני הזוג. העותרים טענו כי על פקיד הרישום לרשום את מעמדו האישי של מבקש על סמך תעודות ציבוריות רשמיות, מבלי לבחון את תקפותן. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי לקצין שיקול דעת לסרב לרישום במקרה של ספק לגבי נכונות הפרטים או חשש למרמה. בית המשפט קבע כי תפקידו של פקיד הרישום הוא מינהלי וטכני, ואין עליו לקבוע את תוקפם של נישואין. סמכותו של הקצין מוגבלת לבדיקת נכונותם העובדתית של הפרטים המובאים לרישום. לכן, על הקצין לרשום נישואין אם מוצגת בפניו תעודה ציבורית רשמית אמיתית והודעה בשם המבקש. במקרה דנן, מצא בית המשפט כי תעודות הנישואין שהגישו העותרים לא היו נגועות בשקר או בשקר. מאחר שהמשיבים לא הביאו ראיות מספיקות לכך, נצטווה פקיד הרישום לרשום את נישואי העותרים במרשם האוכלוסין. פסק דין זה לא התייחס לתוקפם המהותי של הנישואין על פי הדין הישראלי, אלא התמקד בהיבט המנהלי בלבד.