עב"ל 65443-06-22

תקציר

פסק הדין בוחן בהרחבה את הגדרת "תאונת עבודה" כפי שהיא מעוגנת בחוק הביטוח הלאומי ובוחן את תחולתה מעבר לשעות העבודה הרגילות, והיא משתרעת על פעילויות שיש בהן זיקה סבירה לעבודה. הפסיקה ממחישה כי אירועים, כמו פעילויות חברתיות או הדרכות הקשורות לעבודה, יכולים להיות מסווגים כתאונות עבודה אם הם עומדים בבחינה דו-שלבית. זה כולל תחילה הערכה של הקשר הכולל של האירוע לעבודה, ולאחר מכן ניתוח של האירוע הספציפי שגרם לפציעה. בית הדין מפרט כי קשת רחבה של פעילויות נוספות, כגון קורסי לימוד, יכולות להיחשב נלוות לעבודה אם הן מקיימות זיקה ועניין מספקים מצד המעסיק, אם לשפוט על פי גורמים כמו תכני הקורס, מעורבות המעסיק והרלוונטיות הישירה לתפקידו של העובד. עם זאת, יודגש כי פעילות שאינה חוצה את סף הסבירות הראשוני אינה יכולה להיחשב כאירוע הקשור לעבודה רק על ידי שיוכו למשימות קלות הקשורות לעבודה. בהתייחסו למקרה הנדון, שעניינו עובד שנפגע במהלך טיול הקשור להדרכה, מצא בית הדין כי הנסיבות אינן קושרות במידה מספקת את הנסיעה לפעילות הקשורה לעבודה. פסק הדין נשען על היבטים הכוללים את תוכן ההרצאה המינימלי, היעדר עידוד או מחויבות ספציפית מצד המעסיק ואופי הפנאי של הטיול, ובכך נכשל בשלב המבחן הראשון. כתוצאה מכך, פציעתו של העובד לא הוכרה כתאונת עבודה, וכתוצאה מכך התקבל הערעור ללא צווי הוצאות, תוך הדגשת האיזון הדק בין קביעת פעילויות הקשורות לעבודה לבין עשייה אישית בתוך יחסי העבודה המתפתחים.