ת"א 4102/05

תקציר

קיבוץ אילות טען לזכויות חכירה במשך דורות בחלקת אדמה בשטח של כ-800 דונם שניהל מינהל מקרקעי ישראל. בשל שינוי ייעוד הקרקע משימוש חקלאי לשימוש תיירותי ומסחרי, התכוונה רמ"י לפתח את הקרקע בהתאם לייעוד החדש ולשווק אותה. הקיבוץ טען כי ההליכים הרגילים של מנהל מקרקעי ישראל שהובילו לחתימה על חוזה שכירות מהווים הודאה בזכותם לחכירה ללא תנאי. עם זאת, רמ"י קבעה כי קיימים תנאים מוקדמים שיש לעמוד בהם בטרם ניתן יהיה להעניק חוזה חכירה, וכי די בהסכם המשבצת הנוכחי, המסדיר את היחסים בין הצדדים. בית המשפט מצא כי בעוד שמנהל מקרקעי ישראל הכיר בזכות הפוטנציאלית של הקיבוץ להסכם שכירות, נטל ההוכחה כי הזכות כבר התגבשה מוטל על הקיבוץ, שלא התקיים. לפיכך, נדחתה הטענה כי לקיבוץ הייתה זכות חכירה של הקרקע לדורות. בנוסף, קבע בית המשפט כי לרשות מקרקעי ישראל הזכות לגרוע את הקרקע משטח המשבצת של הקיבוץ בשל שינוי הייעוד, כפי שנקבע בהסכם המשבצת. עוד הודגש בפסק הדין כי סבירות החלטת רמ"י לשנות את ייעוד הקרקע הייתה שייכת לבית משפט לעניינים מנהליים ולא הייתה בגדר דיון זה. בעקבות זאת נדחתה התביעה במלואה, והקיבוץ חויב לשלם 30,000 שקל שכר טרחת עורך דין לרשות מקרקעי ישראל.