עמ"נ 38126-12-19

תקציר

המשיב טוען כי יש לראות את המערער, שנולד וגדל בברזיל והתגורר באזור בין השנים 1998-2005, כתושב האזור כהגדרתו בחוק הוראת שעה, המסמיך את המשיב להעניק לו רישיון ישיבה בלבד. עוד טוען המשיב כי בקשת המערערת לרישום, שהוגשה בשנת 2008, נגועה בשיהוי ניכר, שכן המערערת נהנתה מרישיון ישיבה בשנים שלאחר הבקשה האמורה. מנגד, טוען המערער כי המועד הקובע להגשת הבקשה הוא שנת 1998, עת היה קטין מתחת לגיל 14, וכי אין לראות בו תושב האזור. בית המשפט מוצא כי עמדת המשיב מעוגנת היטב בפסיקה. על פי החוקים והנהלים הרלוונטיים, המערער, שהיה מעל גיל 14 בעת הגשת הבקשה לרישום בשנת 2008, אינו זכאי לישיבת קבע בישראל. בית המשפט דוחה גם את פרשנותו של המערער למונח "תושב האזור", הסותרת את תכליתו הביטחונית של חוק הוראת השעה. זאת ועוד, בית המשפט קובע כי די במגוריו של המערער באזור בין השנים 1998-2005 כדי להחיל עליו את חוק הוראת השעה, גם אם אינו רשום שם. לפיכך, הערעור נדחה.