תמ"ש 36232-01-21

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לירושת משק חקלאי בעקבות מות הבעלים, שהותיר אחריו שמונה ילדים. המחלוקת העיקרית הייתה באשר לפרשנות כוונתו של האב המנוח בחלוקת הזכויות במשק. השופטת קבעה כי לתובע, אחד הבנים, לא הוקנתה הזכות להיות בן יורש כהגדרתה באגודות שיתופיות ובחוזים עם צדדים מיישבים. כוונת האב הייתה להעניק לתובע זכויות מוגבלות, בפרט בחלקת המקרקעין בה בנה התובע את ביתו. מסקנה זו התבססה על היעדר מסמכים משפטיים התומכים בטענה ועל ידיעתו של האב את הדרישות להעברת זכויות ולמינוי בנים יורשים, אותן לא מילא. בנוסף, בית המשפט מצא כי התובעת לא קיבלה כל זכות במשק במהלך חייו של האב, שכן הניירת והרישומים הנדרשים לא הושלמו. השופט הדגיש כי רצונו של האב היה לעזור לכל ילדיו ולדאוג לכך שאחד מהם יוכל לטפל באחרים. התובע נתפס כמועמד המתאים ביותר לתפקיד זה. השופט התייחס גם לסוגיית פיצוי האחים. הם פסקו כי על התובע לפצות את שבעת אחיו באופן שווה, בין אם קיבלו הטבות במהלך חיי אביהם ובין אם לאו. הפיצוי יחושב על בסיס השווי הנקי של החווה במכירה רגילה, בניכוי מיסים וקנסות על שימוש בלתי מורשה. גודל החלקה הצמודה, לבית התובעת, ייקבע אף הוא על ידי שמאי ממונה. כמו כן, השופט קבע כי יהיה צורך לפנות את כל האחים המתגוררים כיום בחווה, שכן נוכחותם שם אינה מורשית. עם זאת, כדי למנוע עוול, הורה בית המשפט כי מי שלא קיבל הטבות כלשהן מהאב במהלך חייו יקבל תשלום תוך 90 יום מדו"ח השמאי, ואילו למי שהרוויח יהיו 180 יום לפנות את המקום ולקבל את פיצויו. לבסוף, נוכח הקרבה המשפחתית והקבלה החלקית של הטענות, החליטה השופטת שלא להורות על הוצאות משפט. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים וניתן ביום 24.5.2023.