ע"א 3535/04

תקציר

הערעור מתייחס לתביעה להשבת מקרקעין שהופקעו מקודמו של המערער לפי חוק רכישת מקרקעין, או לחילופין לפיצוי לפי שווי הקרקע בעת הגשת התביעה. הקרקע המדוברת, כ-6.5 דונם, הופקעה בשנת 1954 לצרכים חקלאיים ומשמשת כיום כמטעי הדרים. המערערים, שירשו את הקרקע, טענו כי מטרת ההפקעה מוצתה שכן חשיבותו הכלכלית של ענף הפרדס פחתה משמעותית. עוד טענו כי הליך ההפקעה היה פגום שכן לא קיבלו הודעה אישית. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, והוביל לערעור זה. בית המשפט קבע כי חוק הרכישה הוא דבר חקיקה ייחודי, שונה מדיני הפקעה כלליים, ויש לבחון את תכליותיו וטיבו בהקשר של הנסיבות ההיסטוריות שסבבו את חקיקתו. בית המשפט מצא כי הקרקע עדיין משמשת לאותה מטרה כמו בעת ההפקעה וכי מטרת ההפקעה לא מוצתה. כמו כן, חוק הרכישה אינו מחייב הודעה אישית על הפקעה, ואי מסירת הודעה כזו אינה פוסלת את ההליך. השופטת מ' נאור והשופטת א' ארבל הסכימו עם ההחלטה.