ת"א 1652/98

תקציר

התובע, תושב חברון, תבע פיצויים בעקבות תאונת דרכים בה נפגע כהולך רגל. הנתבעים הם עזבונו של הנהג המנוח והמבטחת שלו. הדיון התמקד בגובה הפיצויים שייפסקו לתובע, ובפרט בנזק לא ממוני, אובדן כושר השתכרות, סיוע בחיי היומיום, הוצאות ניידות, הוצאות דיור ומכשור וציוד רפואי. השופטת קבעה כי יש לחשב את נזקו של התובע על בסיס מציאות החיים בישראל, אליה עבר בעקבות התאונה. לתובע נפסק הפיצוי המרבי בגין נזק לא ממוני לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לגבי אובדן כושר השתכרות, השופט קבע את הנכות התפקודית על 70%, וחישב הפסדים בעבר ובעתיד על בסיס השכר הממוצע במשק הישראלי. הוצאות סיוע וסיעוד נפסקו בעבר ובעתיד, כאשר השופט קיבל את טענת התובע כי נזקק וקיבל עזרה בעקבות התאונה. כמו כן נפסקו הוצאות ניידות, לרבות ניכוי בגין האפשרות שגם בני משפחתו של התובע ישתמשו ברכב, והוצאות דיור בגין שינויים בביתו של התובע. כמו כן פוצו מכשירים וציוד רפואי, כאשר השופטת לקחה בחשבון את זכאותו של התובע להשתתפות המדינה בהוצאות אלה. מסכום הנזק נוכו קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי, אך רק אלה שקיבל התובע בפועל, למעט קצבת ניידות פוטנציאלית, שנשללה על ידי הנתבעים בכפוף לפניית התובע למוסד. לבסוף, השופט הורה לנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. הסכום הכולל שנפסק לתובע היה 2,447,889 ₪, בניכוי קצבאות שכבר שולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי, וצמודות לתשלומים קודמים של המבטחת הנתבעת.