בש"פ 9349/08

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור על החלטה לשלול רישיון נהיגה. מדובר בכתב אישום שהוגש נגד המערער בגין גרימת מוות ברשלנות ועבירות נוספות הקשורות לתאונת דרכים שגרמה למותו של הולך רגל בן 80. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לפסול את המערער מלהחזיק ברישיון נהיגה עד תום ההליכים. הערכאה הנמוכה יותר פסקה לטובת הביטול, והמערער ערער לבית המשפט המחוזי, שגם הוא נדחה על ידי השופט ח' בן עמי. הטענה העיקרית שהועלתה על ידי בא כוח המערער הייתה כי התאונה הייתה בלתי נמנעת, תוך הצגת דוחות של בוחני תנועה מהם עולה כי לא ניתן היה למנוע את התאונה. בנוסף, טען הסנגור כי אין קשר סיבתי בין התאונה לבין מותו של הולך הרגל, והדגיש את חפותו של המערער ואת תקופת המשפט הארוכה. מנגד, הדגישה המדינה כי טענות המערער כבר נשקלו על ידי הערכאות הקודמות ונדחו. המדינה הצביעה גם על הודאתו של המערער באחריות ועל עדותו התומכת של נוסע. השופט א' טננבאום מבית המשפט לתעבורה והשופטת ח' בן-עמי מבית המשפט המחוזי פירשו שניהם את סעיף 46ב לחוק פקודת התעבורה כמחייב את המערער להוכיח כי נהיגתו לא הייתה מסוכנת, נטל הוכחה שהמערער לא עמד בו. יתר על כן, שניהם הסכימו כי קיימות די ראיות המצביעות על מסוכנותו של המערער מאחורי ההגה, והדגישו את הצורך בזהירות כאשר מדובר במקרים של תאונות קטלניות. לסיכום, ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את הראיות והשיקולים שהוצגו, החליטה לקיים את החלטות הערכאות הנמוכות יותר, תוך שלילת רישיון הנהיגה של המערער עד תום ההליכים. השופט הדגיש כי המערער לא הצליח להפריך את חזקת המסוכנות וכי כל הטענות בדבר מניעת התאונה והקשר הסיבתי צריכות להיות מופנות כלפי בית המשפט המטפל בתיק הפלילי. הערעור נדחה, מתוך הבנה שהמערער יוכל לערער שוב אם ההליכים יימשכו או אם ישתנו הנסיבות.