רע"פ 2011/10

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת רשות הערעור, ומדגיש כי חופשה כזו ניתנת רק במקרים חריגים הנוגעים לסוגיות חוקתיות, בעיות משפטיות משמעותיות או עניינים בעלי חשיבות ציבורית. בית המשפט לא מצא סוגיות כאלה בבקשה, ושלל את הצורך בדיון חוזר. בהתאם לתקדימי המקרה, קבע בית המשפט כי עצם אי ההתאמה בגזר הדין בין בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי אינה מצדיקה ערעור, אלא אם כן גזר הדין חורג באופן משמעותי מהנורמות המקובלות, דבר שלא נמצא כאן. העונש שהוטל ברמת בית משפט השלום נחשב חריג. בנוסף, צוינה חומרת העבירות, ובפרט בתרומה לנושא הנרחב של גניבות רכב, והדבר הדגיש את הצורך באמצעי הרתעה לשמירה על האינטרס הציבורי. דבריו של השופט א' רובינשטיין מתיק קודם זכו להדהוד, תוך הדגשת אופייה המתמשך והמזיק כלכלית של גניבת הרכב. גזר דינו של בית המשפט המחוזי נקבע כראוי ומאוזן, ולא הותיר עילה להתערבות. לפיכך, הבקשה נדחתה הן מהטעם הפרוצדורלי והן מהטעם המהותי. ההחלטה התגבשה רשמית ב-12 באפריל 2010.