ת"א 45986-12-22

תקציר

התובע, עורך דין במקצועו, תבע את לקוחותיו לשעבר, הנתבעים, בשכר טרחה נוסף ובפיצוי בגין לשון הרע בעקבות הסכם הייצוג ביניהם. הנתבעים תבעו תביעה שכנגד להשבת שכר הטרחה שכבר שילמו לתובע, בטענה לרשלנות חמורה ומצג שווא. השופט פסק לטובת הנאשמים ברוב הסעיפים. הם לא נדרשו לשלם כל תשלום נוסף לתובע, שכן הסכום שכבר שילמו עלה על שווי השירותים שניתנו. השופטת קיבלה את טענת הנתבעים כי התובע התרשל מקצועית בייצוגו כלפיהם, ולא עמד בהתחייבויותיו החוזיות והמשפטיות כלפיהם. באופן ספציפי, הוא לא עמד בלוחות הזמנים של בית המשפט, לא ביצע חלק מהמשימות שלשמן נשכר, לא שיתף את הנאשמים במידע חיוני והטעה אותם לגבי ההחלטות שהתקבלו. יתר על כן, השופטת הסכימה כי התובע התרשל בהכנת והגשת תביעה לסעד הצהרתי, אשר נדחתה במהירות, והורתה לתובע לפצות את הנתבעים בגין שכר הטרחה ששולם עבור שירות זה. השופט גם הורה לתובע לפצות את הנתבעים בהוצאות אחרות, למעט אלה הנוגעות להכנת תלונות וטיפול בחקירות משטרה, שבית המשפט מצא בהן סבירות. השופט קיבל חלקית את תביעת לשון הרע של התובע. נמצא כי הנתבעים השמיצו את התובע בשני אירועים. הראשון היה התפרצות זעם של הנתבעים במשרדו של התובע, והשני היה שיחת טלפון בה הטיל הנתבע ספק באמינותו של התובע. השופט פסק לתובע פיצויים בסך 3,000 ₪ ו-2,000 ₪ בגין אירועים אלה, בהתאמה, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. באשר לתביעה שכנגד, השופט הורה לתובע להשיב לנתבעים סך של 159,492 ₪, המהווים את מרבית שכר הטרחה ששילמו לו, בצירוף ריבית והוצאות משפט. סכום זה ינוכה ממה שהנתבעים חייבים לתובע על פי פסק הדין.