רע"פ 2250/22

תקציר

המשיב סבור כי יש לדחות את הבקשה שכן העונש שניתן למבקש הוא הולם ומצוי בטווח המקובל במקרים אלו. המבקש טען כי נגרם עיוות דין, אך המשיב טוען כי הדבר מופרך, שכן בתי המשפט, שירות המבחן והמשיב עצמו עשו מאמצים ניכרים להנגיש למבקש אפשרויות טיפוליות, אך המבקש סירב להן שוב ושוב. לפיכך, מסיק המשיב כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור, מה גם שהיא מתמקדת בעיקר באינטרס הפרטי של המבקש. זאת ועוד, המשיב מדגיש כי טענתו של המבקש בדבר הפער בין עונשו לבין עונשם של עמיתיו אינה מוצדקת, שכן נסיבות עניינו - לרבות אי שיתוף הפעולה שלו עם שירות המבחן - לא הותירו לבתי המשפט ברירה אלא להטיל עונש מאסר. המשיב גם מותח ביקורת על בא כוח המבקש על השיהוי בהגשת הבקשה לדחיית ביצוע גזר הדין עד ליום הקודם מועד ריצוי עונשו. בסופו של דבר, המשיב דוחה את הבקשה וקובע כי על המבקש לרצות את עונש המאסר המקורי שהוטל עליו.