עת"מ 34498-05-12

תקציר

העתירה מערערת על סירוב הרשויות להאריך את רישיון הישיבה של עובד זר, העותרת מס' 2, העובד במגזר החקלאי מעבר לתקופה המרבית הקבועה בחוק, שהיא 63 חודשים. העותר מס' 1 הוא הבעלים של החווה בה עובדת העותרת מס' 2. החווה מתמחה בגידול בעלי חיים והעותרת מס' 2 מתוארת כמומחית בתחום זה, אשר תרומתה חיונית לפעילות החווה ולתעשיית הבשר בכלל. הבקשה הראשונית להארכה התבססה על הצורך בתקופת חפיפה להכשרת עובד זר חדש. עם זאת, לאחר שהרשויות התמהמהו בתשובתן, הדגישו פניות מאוחרות יותר את מומחיותה של העותרת מס' 2 ואת תרומתה יוצאת הדופן לתעשייה ולכלכלה. בסופו של דבר דחו הרשויות את הבקשה, בנימוק של היעדר ראיות לנסיבות מיוחדות וחריגות המצדיקות הארכה. עוד נטען, כי היה על העותרת מס' 1 להיערך מראש לעזיבתה של העותרת מס' 2 וכי הבקשה הייתה לנוחיות המעסיק בלבד. בית המשפט מצא את החלטת הרשויות סבירה ודחה את העתירה. בית המשפט קבע כי הרצון להאריך את תקופת החפיפה להכשרת עובד חדש בא על סיפוקו באמצעות הארכה כללית של אשרות במגזר החקלאי. זאת ועוד, בית המשפט סבר כי מומחיותה ותרומתה של העותרת מס' 2 למשק אינן מספיקות כדי להצדיק הארכה. נטל ההוכחה, כך נקבע, מוטל על המבקשים, וטענותיהם בדבר משמעותה של העותרת מס' 2 אינן מבוססות. בנוסף, ציין בית המשפט כי כוונת המחוקק העומדת מאחורי החוק הרלוונטי הייתה לתת ארכות במקרים חריגים וכי המקרה הנוכחי אינו עומד ברף זה. העתירה נדחתה, והעותרת מס' 1 חויבה בכיסוי הוצאות הרשויות ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.