ע"א 3515/13

תקציר

החלטת בית המשפט נסובה סביב הטלת אחריות אישית על נושאי משרה בחברה לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות, שעניינה פירוק חברות חדלות פירעון. סעיף 373 מאפשר אחריות אישית אם החברה ניהלה עסקים בכוונת מרמה כלפי נושים, ללא צורך בקשר ישיר לאירוע הפירוק, ואם נושא המשרה השתתף ביודעין בתרמית זו. סעיף 374 מטיל אחריות בגין הפרת חובת זהירות או חובת אמונים, ומאפשר השבה או פיצוי התואמים את מעשיו של נושא המשרה, גם ללא כוונת מרמה. סלים וואהיד נמצאו אחראים אישית לפי סעיף 373 בגין פעולות מרמה, לרבות תמרונים עסקיים במרמה, דוחות כספיים מטעים, עירוב נכסים ותשלומים בלתי מורשים לטובת נושים בערבויות אישיות. רפאת, המעורב לפי סעיף 374, נחשב כמי שלא ידע במזיד על הונאה כדירקטור, מה שהופך אותו לאחראי רק לחובות החברה הספציפיים שנצברו באמצעות עסקאות מרמה. סקירת חוות הדעת של המומחים הפיננסיים על ידי בית משפט קמא תמכה במסקנה, חרף ערעוריהם הכושלים של המערערים. אחריותם של סלים וואהיד כיסתה את כל חובות החברה בשל חלקם המהותי בפעילות המרמה. עם זאת, אחריותו של רפאעת הוגבלה לחוב כלפי נושה מסוים בשל מעורבותו הפחותה ומעמדו כ"מנהל קש". ערעורים על פסקי דין אלה נדחו ברובם, כאשר רק אחריותו של רפאעת הופחתה במידה צנועה, דבר שאישר את גישתו של בית משפט קמא ואת המסגרת המשפטית שהוחלה על המקרה.