ע"פ 216/75

תקציר

הערעור מערער על הרשעתו של סגן מנהל החברה לפיתוח מזרח ירושלים לפי סעיף 1(א) לחוק לתיקון דיני העונשין (עבירות שוחד), התשי"ב-1952, שעניינו הקצאת חלקת קרקע לצד שלישי, מר סגל. בית המשפט העליון, בהחלטת רוב, קיבל את הערעור, ביטל את ההרשעה וגזר הדין, וזיכה את המערער. השאלה המרכזית הייתה האם הראיות הנסיבתיות שהוצגו במשפט הוכיחו די הצורך כי המערער קיבל שוחד מסגל. דעת הרוב מצאה כי הראיות הנסיבתיות, לרבות עיתוי האירועים, הוצאות המתנות והיעדר קשר הדוק בין המערער לסגל, אינן מבססות באופן חד משמעי קשר סיבתי בין הפעולות שנקט המערער לבין המתנות שקיבלה. יתר על כן, דעת הרוב מתחה ביקורת על כך שבית המשפט המחוזי דחה את הסבר ההגנה למתנות, וקבע כי השופט היה נוקשה מדי בהערכתו. בסופו של דבר, דעת הרוב הגיעה למסקנה כי הראיות הנסיבתיות של התביעה, גם בשילוב עם התנהלותו של המערער, אינן מהוות ראיה מספקת מעבר לספק סביר. הרהוריו של השופט בייסקי חיזקו מסקנה זו, והדגישו כי התנהגות נתינת המתנה הייתה חריגה אך לא הצביעה בהכרח על שוחד. הערעור התקבל, ההרשעה וגזר הדין בוטלו, והמערער זוכה.