עפ"ס 15315-02-12

תקציר

הערעור על ההחלטה לדחות את טענת ההטיה ולפסול את השופט בהליך נפרד נדחה. חזקת משוא הפנים של השופט נותרה בעינה. אין די בטענות המערער ביחס להתבטאויותיו של השופט ולהחלטותיו בעניינים פרוצדורליים כדי לגבש דעה מוצקה וסופית בדבר משוא פנים או היעדר משוא פנים. דברי השופט, אף שהם מיותרים ופוגעניים, אינם מצדיקים גיבוש עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים. משכך, המשך המשפט בפני אותו שופט מוצדק. יתר על כן, החלטות פרוצדורליות וביקורת המופנית כלפי התנהלות הייעוץ במהלך ההליך אינן כשלעצמן עילה לפסילה. הדרך הנכונה לערער על החלטות אלה היא באמצעות ערעור או בקשת רשות ערעור, ולא בקשת פסילה. לבסוף, נדחית גם הטענה לעיכוב ההליכים עד להכרעת הערעור, שכן החלטת השופט להמשיך במשפט הייתה כדין. החלטה זו מתקבלת בהעדר הצדדים ותועבר אליהם בהתאם.