ת"א 45131-06-18

תקציר

הדיון נסוב סביב תשעה עשר פרסומים שפרסם הנתבע אודות התובעים, אשר לטענתם מהווים לשון הרע. הפרסומים המדוברים נעשו במשך מספר שנים והתייחסו בעיקר לסכסוך עסקי בין הצדדים, שהחריף וכלל התבטאויות קשות כלפי התובעים. התובעים טענו כי הפרסומים המייחסים להם עבירות פליליות, תיארו את מוצריהם כירודים ויקרים, ואף קראו להחרים את עסקיהם, דבר שגרם להם נזק של ממש. הנתבע טען למספר הגנות, ביניהן הגנת "האמת שדיברתי" והגנת תום הלב, וטען כי הפרסומים נעשו במסגרת תפקידו בהסתדרות רופאי השיניים הערבים ובכללית סמייל, ונועדו להגן על האינטרסים של הציבור הרפואי. בית המשפט קיבל את טענת התובעים וקבע כי הפרסומים מהווים לשון הרע, וכי ההגנות שהעלתה הנתבעת אינן משכנעות ואינן עומדות בבחינה. בית המשפט קבע כי הנתבע לא הוכיח את אמיתות פרסומיו, וכי פרסם אותם ללא תום לב, ביודעו שהם שקריים ובכוונה לפגוע בתובעים. אשר לסעד, בית המשפט פסק לתובעים פיצוי סטטוטורי בסך 350,000 ₪ לפי חוק איסור לשון הרע, ללא הוכחת נזק, והתקשה להוכיח את גובה הנזק המדויק שנבע מהפרסומים. כמו כן הורה בית המשפט לנתבע לשלם לתובעים הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עורך דין, הוצאות ניהול המשפט והחזר חלקי של אגרת בית המשפט, בסך כולל של 130,000 ₪.