על"ע 1747/91

תקציר

בפסק דין מאוחד בעניין ערעורים אזרחיים מס' 1747/91, 4722 ו-2079/91, 5082, התייחס בית המשפט העליון להליכים משמעתיים נגד עורך דין (המשיב), שנפתחו בשל שתי הפרות אתיות משמעותיות. בעניין הראשון, המשיב לא טיפל בעניינו של לקוח שעסק בתביעה אזרחית במשך למעלה מחמש שנים, לאחר שגבה שכר טרחה, ושילם ללקוחה רק לאחר שהתלוננה. חוסר המעש שלו, שהוצדק בהיעדר כתובת הנתבע מהלקוח, נחשב למזלזל ומזלזל. במקרה השני, המשיב התעלם מהודעות בדבר דואר רשום, תוך הפגנת זלזול באחריות מקצועית. בית הדין המשמעתי הרשיע אותו בהתנהגות שאינה הולמת עורך דין ובהפרת חובת אמונים, וגזר עליו 20 חודשי השעיה במצטבר. למרות ערעורים הן מצד המשיב, בטענה לענישה מופרזת, והן מצד הוועדה המחוזית, שביקשה לשלול את עונשו, הגדיל בית הדין הארצי למשמעת את ההשעיה ל-18 חודשים לכל השעיה תלויה ועומדת, אך אישר את הרשעתו. בית המשפט העליון אישר את הרשעתו של המשיב, תוך שהוא מדגיש את האמון הבסיסי הנדרש בין עורך דין ללקוח, ומצא כי מעשיו פוגעים בתדמיתו ובכבוד המקצוע. למרות שההכרה בעבירות העבר הפגינה דפוס פעולה המחייב השלכות חמורות, בית המשפט העניק בעל כורחו הזדמנות נוספת לרפורמה, והאריך את ההשעיה לחמש שנים במקום שלילת רישיון לצמיתות, ובכך היווה אזהרה חמורה והזדמנות אחרונה לשיפור.