ת"א 56764-02-16

תקציר

המחלוקת נסובה סביב חישוב הפיצויים לתובעים שאדמתם הופקעה על ידי הנתבע. בית המשפט שקל בכובד ראש את הטיעונים והראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים. המחלוקת המרכזית נסובה סביב השיעור הראוי של דמי החכירה שיש להחיל לפי סעיף 13 לפקודה, המסדיר פיצוי בגין הפסד דמי חכירה במקרים של הפקעה. התובעים תומכים בשיעור של 6%, ואילו הנתבע מציע שיעור נמוך יותר. בית המשפט שקל את הטענות והראיות, לרבות חוות דעת מומחים ופסיקה. היא מסכימה עם התובעים כי שיעור של 6% הוא ראוי. שיעור זה תואם את דמי החכירה שגובה רשות מקרקעי ישראל, שחקנית מרכזית בשוק הנדל"ן, ומשקף את התשואה הצפויה בשוק הפרטי. שיעור זה גם מפצה על העיכוב בתשלום פיצויי ההפקעה ומתמרץ את הרשות המפקיעה לבצע תשלומים במועד. בית המשפט מכיר בכך שיש לבחון כל מקרה לגופו, אך מציין כי במקרים קודמים פסק שיעור של 6% בגין הפסד דמי חכירה. כמו כן, בית המשפט מוצא את חוות דעת המומחה שהוצגו על ידי התובעים כמקצועית, מקיפה ותואמת את תכלית החוק והפסיקה הרלוונטית. לפיכך, בית המשפט מחליט לאמץ את חוות דעת המומחה וקובע את פיצויי ההפקעה בהתאם. אם התובעים זכאים להשבת אדמתם המופקעת, הם יפוצו בגין הוצאותיהם הנלוות, לרבות שכר טרחת מומחה, שכר טרחת שמאי ואגרת בית משפט, עם המצאת ראיות לתשלום. בנוסף, הנתבעת תפצה את התובעים בגין שכר טרחת עורך דינם, בסך 60,000 ₪. סכום הפיצוי יחושב על פי חוות דעת המומחה, עם ניכוי של 10% למס רווחי הון. התשלום צפוי בתוך 30 יום מיום הצגת פסק הדין; אחרת, יחולו עליו הפרשי הצמדה וריבית מהמועד הנוכחי ועד התשלום בפועל.