ע"ע 19676-11-10

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב ערעורה של המשיבה על דחיית תביעתה לקצבת שאירים בעקבות פטירת בן זוגה הידוע בציבור לכאורה. התביעה נדחתה בתחילה בשל החמצת תקופת התיישנות של שנתיים בעקבות פטירת המנוח. המשיבה טענה כי יש לפרש את המונח "היום שבו נולדה עילת התביעה" בחוק הגמלאות כיום שבו פסק בית המשפט לענייני משפחה לטובתה, והכיר בה כידועה בציבור וכיורשת של המנוח. לחילופין, היא עתרה להארכת המועד בטענה שהעיכוב לא היה באשמתה. המדינה, לעומת זאת, תמכה בדחיית הערעור, וקבעה כי הגורם הקובע לתביעות פנסיה הוא מועד פטירת המנוח. בית הדין האזורי לעבודה בירושלים צידד במדינה, והוביל את המשיב להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין הארצי, שהכיר בחריפות הפרשנות המחמירה של חוק הגמלאות, הציע לנציב הגמלאות לנסח הנחיות המאפשרות הארכה של תקופת ההתיישנות, במיוחד במקרים שבהם תביעה במועד הייתה מצליחה. בית המשפט הציע להוסיף לחוק "סעיף סל", שיאפשר לנציב להפעיל שיקול דעת ולהאריך את המועד מ"מטעמי צדק". המדינה, לאחר שיקול נוסף, החליטה למשוך את התנגדותה והסכימה לבחון את טענת המשיב לגופה, מה שהוביל לדחיית הערעור כאקדמי. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי אין משמעות בהחלטתו למיצוי כל הקריטריונים האפשריים להארכת תקופת ההתיישנות. בסופו של דבר נדחה ערעור המדינה, והנציב חויב לבחון את תביעת המשיב לקצבת שאירים לגופה בתוך 14 יום מיום קבלת המסמכים הדרושים. כל צד היה אחראי להוצאות המשפטיות שלו שנגרמו במהלך הערעור.