עמ"נ 52035-12-16

תקציר

הערעור מתייחס לגובה היטל השבחה שנגבה מהמשיבה, חברת בלורי בע"מ, בקשר עם תכנית השבחה שהגדילה את הזכויות בנכס. עיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם וכיצד לנהוג בבנייה בלתי חוקית במצבים הקודמים והחדשים, והאם קיזוז הוא הפעולה הראויה בנסיבות העניין. בית המשפט קבע כי אין מקום להתחשב בבנייה בלתי חוקית או בשימוש בלתי חוקי בקרקע לא במצב הקודם ולא במצב החדש, וכי היטל ההשבחה וההשבחה נעשה בין שני מצבים תכנוניים. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטות השמאי המכריע וועדת הערר, שקבעו נכונה כי הבנייה הבלתי חוקית שהייתה קיימת במצב הקודם היא רק ביטוי מעשי לזכות שמעניקה תכנית ההשבחה. באשר לעלויות ההתאמה והבנייה, הסכים בית המשפט עם קביעת ועדת הערר כי עלויות הבנייה המותרות על פי תכנית ההשבחה שולמו זה מכבר וכי התחשבותן לצורך היטל השבחה מהווה מיסוי של עלויות אלה, שאינו מטרת ההיטל. בית המשפט הדגיש כי התערבותו של בית המשפט לעניינים מנהליים בענייני שומה מכרעת היא מצומצמת, ותיעשה רק במקרים חריגים, וכי השמאי המכריע וועדת הערר הם גופים מקצועיים שהחלטותיהם יישקלו בכובד ראש בטרם יתערבו. טענות נוספות שהעלתה המערערת בדבר הבדלים בין שמאים, שווי זכיות נוספות בבניה, שווי עודף חניה וחישוב השבחה ריאלית, נמצאו כולן כעניין הנתון לשיקול דעתה של השמאי המכריע, ולא נמצאו פגמים חמורים בהחלטותיה או בהחלטות ועדת הערר המצדיקים התערבות של בית המשפט. בסופו של דבר נדחה הערעור, והמערער חויב לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.