דנ"מ 4093/16

תקציר

בית המשפט החליט כי אין צורך בדיון נוסף במקרה זה, שכן אין בו חידוש משמעותי או שינוי מהותי בדין הקיים. פסק הדין מתבסס על פסיקות קודמות ומחיל אותן על הנסיבות הספציפיות שהוצגו. הוא ממשיך את התקדים שנקבע בפרשות מואש, מגן ורון, ומפתח את ההלכה הקיימת מבלי לשנות אותה באופן משמעותי. השופט גם מבחין בין עובדות מקרה זה לבין מקרה רון, ומדגיש כי מדובר בתוכנית מתאר ארצית שאין בה פירוט של תכנית מקומית. משכך, פסק הדין בעניין רון, אשר חישב השבחה על פי מועד תחילתה של תכנית מקומית, אינו חל במישרין. תחת זאת, פסק דין זה קובע כי השבחה צומחת רק לאחר אישור בקשה להיתר בניה. גם טענות הערעור שהעלה העותר, המערערות על נכונות פסק הדין נשוא העתירה, נדחות, שכן הליך זה אינו מיועד לערעורים נוספים על פסקי דין של בית המשפט העליון. השופט עמית מסכם כי פסק הדין הוא אבולוציה הכרחית של החוק, התאמתו למורכבות התכנונית, ולכן דוחה את היישום.