ת"פ 18537-03-11

תקציר

כתב האישום מייחס לשני הנאשמים שוד של אליאב סוויטו, בניגוד לסעיף 402(ב) לחוק העונשין. האירוע התרחש ב-4 במרץ 2011, סמוך לשעה 2:00 לפנות בוקר, סמוך לגן לוינסקי בתל אביב, כאשר על פי החשד רדפו הנאשמים אחרי סוויטו, שנמלט מהם. על פי כתב האישום, הנאשמים תפסו את סוויטו, תקפו אותו וגנבו את הטלפון הנייד והארנק שלו. עניינה של התביעה בנוי על מספר ראיות: הכלל של "החזקה תכופה", שכן הטלפון הנייד של המתלונן נמצא ברשות הנאשמים זמן קצר לאחר השוד; עדותו של מר ניר יבגלבסקי, אשר זיהה את נאשם 1 כאחד השודדים; פריטי הלבוש עליהם הצביע ניר; והשקרים לכאורה של הנאשמים. בתוך כך, הנאשמים הכחישו כל מעורבות בשוד וטענו כי לא הכירו זה את זה לפני מעצרם. נאשם 1 ציין כי ראה את נאשם 2 בבית הקפה אך ישב לבדו. נאשם 2 טען כי פגש את נאשם 1 רק בעת מעצרם וכי מצא את הטלפון הנייד של המתלונן, מתוך כוונה להחזירו לבעליו. בית המשפט, לאחר בחינת הראיות והעדים, הרשיע את שני הנאשמים בשוד. פסק הדין התבסס על מספר גורמים: פרק הזמן הקצר שבו נמצא הטלפון הנייד של המתלונן ברשותו של נאשם 2 לאחר השוד; זיהויו החיובי של נאשם 1 על ידי ניר, שהיה אמין למרות המפגש הקצר; שקרים של הנאשמים לגבי מערכת היחסים ביניהם ומקום הימצאם, שהיוו ראיה משמעותית; ונוכחותם יחד בעת המעצר, דבר המצביע על מטרה משותפת. בסופו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי התביעה הציגה ראיות מספיקות כדי להרשיע את שני הנאשמים בעבירה המיוחסת להם, וההסברים וההכחשות שלהם לא היו משכנעים.