עמ"י 29124-06-24

תקציר

עניינו של פסק הדין הנדון בבקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצור אדם הממתין לתום ההליכים המשפטיים בגין התבטאויות מסיתות שנאמרו במהלך הפגנה. על בית המשפט לשקול את קיומן של ראיות לכאורה נגד הנאשם, יחד עם עילות מעצרו. אם שני תנאים אלה מתקיימים, על בית המשפט לבחון האם ניתן ליישם פתרון חלופי הפוגע פחות בחירותו של הנאשם. במקרה דנן, הבקשה לעיון חוזר מתבססת על שלוש טענות עיקריות: חלוף הזמן ועיכוב ההליך העיקרי, תנאי המעצר הקשים והצורך לבחון מחדש את המסוכנות הנשקפת מהמשיב. בית משפט קמא מצא כי לא נפל כרסום בראיות לכאורה, אך הנסיבות השתנו במידה מספקת כדי להצדיק בחינה מחודשת של החלטת המעצר. ערכאת הערעור מסכימה להערכה זו. בית המשפט מציין את הקצב הבלתי מספק של המשפט העיקרי, שטרם הגיע לשלב הערכת הראיות לגופן, ואת רף הענישה שנקבע במקרים קודמים. היא מדגישה כי המצב הנוכחי אינו אופטימלי, ותקופת המעצר עלולה לחרוג משמעותית מהעונש הפוטנציאלי אם יורשע המשיב. בית המשפט בוחן גם את המסוכנות הנשקפת מהמשיב ואת הקביעה הקודמת לפיה חלופת מעצר, אף שהיא עדיפה, אינה שוללת די הצורך סכנה זו. עם זאת, נוכח חלוף הזמן ושינוי הנסיבות, ובפרט מערכת הפיקוח החלופית המוצעת, מגיע בית המשפט למסקנה כי כיום ניתן לשלול סכנה זו באופן סביר. באשר להמלצת שירות המבחן למעצרו של המשיב, בית המשפט מדגיש את סמכותו שלו בבחינת חלופות מעצר ומגבש פתרון המאזן בין מטרות המעצר לבין חזקת החפות. בית המשפט מוצא כי תקופת המעצר בת שמונת החודשים, במקרה זה, משמשת גורם מרתיע משמעותי ומקיימת את החלטת בית המשפט קמא. אשר על כן, הערעור נדחה, והמשיב רשאי להשתחרר ממעצר למעצר בפיקוח אלקטרוני בכתובת שיקבע בית משפט קמא. החלטה זו מתקבלת בנוכחות שני הצדדים.