ת"מ 122/06

תקציר

מדובר בשתי בקשות נפרדות אך קשורות לתביעות ייצוגיות נגד חברת החשמל ומדינת ישראל. הבקשות נובעות ממחלוקת על רכיב נוסף שנכלל בחשבון החשמל בין השנים 1996 ל-2005, שחויבו בו על ידי הצרכנים לממן את התחייבות הממשלה לשלם פנסיות לעובדים ותיקים בחברת החשמל. השאלות העיקריות הן האם רכיב זה מהווה "מס" או "היטל" שלא כדין, ואם כן, האם גבייתו הייתה חוקית. הבקשה הראשונה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי, מבקשת לאשר תביעה ייצוגית נגד חברת החשמל בטענה ל"עשיית עושר ולא במשפט" והפרות של דיני ההגבלים העסקיים. הבקשה השנייה, שהוגשה לבית המשפט לעניינים מנהליים, היא לתביעה ייצוגית מנהלית נגד המדינה, בטענה לגביית כספים שלא כדין. לטענת המבקשים, מדובר ברכיב מס או היטל שהוטל שלא כדין, מה שהוביל לכך שהצרכנים שילמו עליו מע"מ והעשירו את המדינה שלא כדין. הם מבקשים פיצוי או החזר של הסכומים שנגבו. חברת החשמל והמדינה טוענות לדחיית הבקשות, בטענה כי מדובר בחלק לגיטימי מתעריף החשמל ולא במס. הם גם מעלים התנגדויות המבוססות על שיהוי, בטענה שהמבקשים ידעו או היו צריכים לדעת על העיוות הנטען שנים לפני הגשת התביעות. בנוסף, הם טוענים כי למבקשים אין עילת תביעה מוצדקת וכי החוק הישראלי אינו מחייב החזרת כספים שנגבו שלא כדין על ידי הרשויות. השופט קובע כי יש לדחות את הבקשות בשל עיכובים משמעותיים בהגשתן, שהביאו לשינוי לרעה במצבם של הנתבעים. השופט משוכנע כי אין למבקשים סיכוי סביר להצליח בתביעותיהם. עוד צוין בהחלטה כי הבקשות מכילות סתירות פנימיות וכי המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם. כתוצאה מכך, נדרשים המבקשים לשלם לחברת החשמל ולמדינת ישראל הוצאות כל אחת בסך 50,000 ₪.