בר"ע 2302/06

תקציר

עניינו של פסק הדין בערעור על החלטת ראש לשכת הוצאה לפועל לפתוח מחדש תיק הקשור לחוב שלא שולם בסך 800 שקל. התיק נפתח במקור בשנת 1986 והביא למספר עיקולים. לאחר בקשת החייבים, נסגר התיק באפריל 1992. אלא שאז הגישו הנושים בקשה לפתוח מחדש את התיק, בטענה שבקשתם לסגור אותו זויפה. ראש ההוצאה לפועל החליט להחיות את התיק מבלי ליידע את החייבים ומבלי לתת להם הזדמנות להגיב. החייבים טענו כי לא היו מודעים להחלטה זו עד שנת 2004, אז קיבלו הודעת עיקול. הנושים, לעומת זאת, טענו כי החייבים ידעו או היו צריכים לדעת על ההחלטה הרבה קודם. בית המשפט הכריע לטובת החייבים, נתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור ובסופו של דבר ביטל את ההחלטה לפתוח מחדש את התיק. השופט קבע כי ראש ההוצאה לפועל פעל שלא כדין בכך שלא איפשר לחייבים להציג את טענותיהם בטרם קבלת החלטה, במיוחד לאור טענת הזיוף החמורה. כמו כן, ההחלטה לפתוח מחדש את התיק לא נרשמה כראוי, דבר שהיווה מחדל משמעותי. השופט ציין גם את השיהוי הממושך מצד הנושים במימוש החוב. בעקבות זאת התקבל הערעור, והתיק הוחזר ללשכת ההוצאה לפועל לדיון חוזר. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.