בש"א 164158/06

תקציר

המשיב, שהעסיק נפגע בתאונת דרכים ביולי 1998, הגיש תביעה להשבת תגמולים ששולמו לעובד הנפגע בחודש אוגוסט 2005, כנגד המבקשים שביטחו את הרכב המעורב בתאונה. המבקשים טענו כי התביעה התיישנה ודינה להידחות, ואילו המשיב טען כי מדובר בתביעה עצמאית שנולדה מביצוע ההטבות, ולכן זכות התביעה נמשכת שבע שנים מביצוע כל הטבה. ליבת הסוגיה המשפטית סובבת סביב אפיון זכותו של המשיב לתבוע הטבות, וליתר דיוק, מועד צבירת עילת התביעה למשיב, ובכך קביעת תקופת ההתיישנות. בית המשפט בחן את חוק הגמלה והוראותיו, לצד הפסיקה וחוות הדעת המלומדות בנוגע לאפיון הזכות לגמלה. נפסק כי הזכות לגמלה לפי חוק הגמלה היא זכות סוברוגציה "טמאה", כלומר יש לה מאפיינים הן של סוברוגציה והן של זכות עצמאית. חשוב לציין כי בית המשפט קבע כי תקופת ההתיישנות על הטבות מתחילה עם מימוש ההטבה, ללא קשר לאופן שבו מאופיינת הזכות לגמלה. משמעות הדבר היא כי טענת המשיב בדבר הגמלה הראשונה ששולמה בחודש יולי 1998 התיישנה, שכן התביעה הוגשה מעבר למגבלת שבע השנים. עם זאת, התביעות להטבות אחרות ששולמו לאחר אוגוסט 1998 אינן מיושנות ולכן הן תקפות. בקשת המבקשים לדחות את התביעה כולה נדחתה ברובה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.