הש"א 7234/21

תקציר

**ניתוח משפטי של ההשגה לפי תקנה 33(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018** **מבוא** המקרה הנוכחי עוסק בהתנגדות להחלטת המזכיר המשפטי שלא לקבל ערעור בפנקס בית המשפט, בהתבסס על הנימוקים הקבועים בתקנה 33(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, 2018. הסוגיה המרכזית נוגעת לשאלה האם הערעור נחשב ל"החלטה" שניתן לערער עליה בפני בית משפט זה, או שמא הוא נותר בסמכותו של בית המשפט המחוזי, כפי שנקבע על ידי הרשם. **עקרונות משפטיים ושיקולים מרכזיים** 1. **היקף תקנה 33(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018** כלל 33(ד) קובע דרכים פרוצדורליות להפעלת סמכות השיפוט של בית המשפט, במיוחד כאשר מדובר בערעורים או בהגשות הנחשבות מוקדמות מדי או שהוגשו באופן לא תקין. הכלל מדגיש את חשיבות התקינות הפרוצדורלית לפני קבלתו לרישום, לרבות הבטחת תקפות הערעור, רלוונטי ובסמכות בית המשפט. 2. **מהות ההחלטה נשוא הערעור** הערעור המדובר מערער על החלטת הרשם בעניין פסק דין שניתן על ידי כב' השופטת ט' לוי-מיכאלי, בתפקידה כרשמת, מיום 22.8.2021. ההחלטה דחתה את בקשת המבקש לפטור מאגרות וערבות כחלק מהמאמץ לקבל רשות ערעור מבית המשפט המחוזי. ראוי לציין: - ההחלטה ניתנה בסמכות הרשם ולא כפסק דין לגופו של עניין. - ההחלטה לא היוותה את ההחלטה הסופית ("סגירת התיק") של ההליך, אלא הייתה צעד פרוצדורלי, דהיינו, דחיית בקשת רשות היתר של המבקש. 3. **העמדה משפטית לגבי אופי ההחלטה** בית המשפט מדגיש כי החלטות פרוצדורליות כאלה - במיוחד אלה המתקבלות על ידי הרשם בסמכותה - ניתנות להבחנה מפסקי דין מהותיים. על פי הפסיקה הקיימת: - החלטות שניתנו על ידי רשם המתייחסות לעניינים פרוצדורליים, כגון פטורים או בקשות לחופשה, אינן עולות לכדי פסקי דין ש"סוגרים את התיק". מדובר בפסקי דין ביניים או פרוצדורליים. - בהתאם לסעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984**, והובהר בפסיקה (למשל, **ע"א 389/19 רוזנבלט נ' כונס נכסים רשמי**), ניתן להגיש ערעור בדרך כלל רק על החלטות סופיות או פסקי דין הפותרים את הסכסוך בפועל. 4. **עמדת בית המשפט לגבי תוקף הערעור** בהתחשב בכך שה"החלטה" שעליה מערערים היא פסיקה פרוצדורלית של הרשם, היא נופלת מחוץ לתחום הערעורים לפנקס בית משפט זה לעיון רגיל בערעור. במקום זאת, החלטות כאלה ניתנות לערעור בפני בית המשפט המחוזי, שיש לו סמכות לדון בפסיקות ביניים פרוצדורליות. 5. **דחיית ההתנגדות** לפיכך, בית המשפט מוצא כי סירובו של המזכיר המשפטי לקבל את הערעור היה מוצדק, בהתבסס על: - האופי הפרוצדורלי של החלטת הרשם. - גבולות השיפוט המנוסחים בפסיקה הרלוונטית. - המסגרת הסטטוטורית המסדירה ערעורים על פסיקות פרוצדורליות. **חידושים משפטיים** אמנם מקרה זה אינו כרוך בחידושים משפטיים פורצי דרך, אך הוא מחזק עקרונות מפתח במשפט הפרוצדורלי: - הבהרת גבולות השיפוט בין בתי משפט ושחקנים שונים, בעיקר הבחנה בין פסקי דין סופיים לבין החלטות ביניים או פרוצדורליות. - דגש על עמידה בדרישות סטטוטוריות ופרוצדורליות בעת הגשת ערעורים, ובכך למנוע שימוש לרעה בהליך הערעור. - הכרה בסמכותו של הרשם ובערוצים המתאימים לערעור על החלטות פרוצדורליות. **מסקנה** לסיכום, דחיית ההתנגדות על ידי בית המשפט עולה בקנה אחד עם עקרונות משפטיים קבועים לפיהם החלטות פרוצדורליות המתקבלות על ידי הרשם, כגון דחיית רשות ערעור או פסיקות פרוצדורליות קשורות, אינן ניתנות לביקורת ישירה על ידי בית משפט זה. החלטות כאלה נותרות בצדק לסמכותו של בית המשפט המחוזי, והערעור שהוגש אינו עומד בקריטריונים המפורטים בכלל 33(ד) לקבלתו לפנקס בית המשפט. **סידור סופי** - ההתנגדות נדחית. - לא ניתן צו להוצאות מכיוון שלא התבקשה תשובה. לאור נימוק זה, בית המשפט מאשר את החלטת המזכיר המשפטי ודוחה את הערעור בהתאם.